ריצה ברגליים קשורות

מכירים את זה שקורה לכם משהו שהוא די מרגש בטייטל שלו, אבל ברגע האמת אתם לא כזה מתרגשים? כמו רגע קבלת התעודה של תואר שלא התעניינתם בו במיוחד, או הצעת נישואין מגבר שאת לא 100% סגורה לגביו, או זכייה בתחרות שלא התאמצתם בה או התכוננתם אליה כלל?

אז השבוע קרה לי אחד מהדברים האלה – וסיימתי לאמן את המתאמן הראשון שלי. אז כן, קצת קשה לי להגיד למה בדיוק ציפיתי, אבל ככל הנראה לא לזה. חלילה אין פה להגיד שום דבר רע על המתאמן שלי – להפך – עיקר הביקורת שלי מופנית דווקא כלפי התהליך. אם להיות כנה, זה לא שחשבתי שברגע שאסיים ללמוד קואוצ'ינג כולנו נשמע בום חזק ואני בבת אחת אהפוך לטוני רובינס ממין נקבה, עם לסת תואמת, עם קרחת של דר' פיל ומבטא של אופרה וינפרי. איכ, נופ. אבל כן היתה לי בראש מן תמונה מסוימת של איזשהו "אני מאמינה" שיש בתוכי, שאיתה הייתי רוצה ללכת.

אבל, באופן די לגיטימי, אני נדרשת לעבור סטאז' מפוקח – עם סופרוויזור בן 66 שבודק כל צעד שלי וכל שעת אימון שלי מדווחת לו באופן מלא. מהר מאוד מצאתי את עצמי בין הפטיש לסדן – מצד אחד הפטיש הוא השיטה שאותה לימדו אותי – מאוד סטריקט, מאוד לא גמישה, מאוד מוכוונת מודל גנרי על הנייר. ומצד שני הסדן הוא המתאמן שלי – אדם ומלואו, עם שפה משלו ודרך משלו להתמודד עם העולם. הרגשתי שמצד אחד אני מחויבת אליו – כי הוא המתאמן שלי, ומצד שני אני מחויבת לשיטה שאותה לימדו אותי – אבל לא בלב שלם. אני שונאת לזגזג בין שתי קצוות ובכך לא להשיג אף אחת מהן, והיות שאני לא יכולה לשנות את המתאמן או לכפות עליו את השיטה – ביקשתי לשנות קצת את השיטה. באופן קצת צפוי אבל מאוד מאכזב בשבילי הסופרוויזור שלי לא אהב את זה בכלל. למעשה, לא רק שהוא לא אהב את זה, כשניסיתי להסביר לו את ההיגיון שמאחורי זה, הוא איים שבמקרה הרע לא אעבור את ההתמחות ("את תיכשלי בזה") ובמקרה הטוב שעות האימון האלו לא יחשבו לי לסטאז' (אני צריכה לצבור 100). ואז באותה נשימה הוסיף, כמו שהוא אומר בכל שיחה – אבל אנחנו כאן לצורך למידה, ואת צריכה להרגיש חופשייה להתייעץ איתי על כל דבר שעולה בראשך או שקורה לך באימון.

עכשיו, זה חמוד, זה באמת חמוד, אני מאוד מאמינה בזה – להיות מנטור של מישהו כשאתה מנוסה ממנו בהרבה, עם ניסיון של לא מעט שנים, ולאפשר לו ללמוד ממך. הכי הייתי רוצה שיהיה לי מישהו כזה להתייעץ איתו על דילמות אמיתיות או סוגיות שעולות ואני מתלבטת איך לגשת אליהן. אבל איך מישהו יכול להרגיש נוח ולאפשר לעצמו למידה אמיתית כשהוא מרגיש מאוים? זה כמו להגיד לי – את חופשייה לשאול כל שאלה שתרצי, אבל אם אני לא אוהב את השאלה שלך אני זורק לפח את כל העבודה שעשית עד עכשיו. אבל באמת, תשאלי כל שאלה שתרצי.

אז הגעתי למצב שהסופרויז'ן שלי הוא לא מנוף ולא אגם של עצות כפי שהייתי מצפה ממנו להיות, אלא יותר עול ומועקה ו, אם לומר את האמת, קצת דיקטטורה. הרי אם אתה עיתונאי ואז בא אליך שליט צפון קוריאה ואומר לך – אני רוצה שתכתוב עליי כתבה, ובאמת אתה מוזמן לכתוב נטו את הרושם האמיתי שלך ממני. אז מה אתה מבין מזה? שאם אתה רוצה לשמור את הראש שלך על הכתפיים, כדאי לך להתרשם ממנו היטב.

אולי קצת הקצנתי את הדוגמא, ואני רוצה באמת להאמין שהסופרוויזור שלי באמת בא יותר לעזור מאשר להכשיל, אבל ניסיון של 9 שיחות טלפון ארוכות הראו שכל פעם שאני מעלה רעיון שמעט סוטה מהמודל הגנרי הנלמד (אבל לא מנותק ממנו לחלוטין), גורר ויכוח אינסופי שקצת מזכיר את מלחמת ההתשה וחוזר על עצמו בלופים. אני מבינה את האינטרס שלו לשמור על "המודל" וכל מה שהוא מייצג, אבל בכנות – כל זה גרר את התוצאה שבסופו של דבר, התהליך שהעברתי את המתאמן שלי הרגיש מסורס, מוגבל, חושש ולא שלם. הרגשתי כמו אצן שהרגליים שלו קשורות בחבל והוא לא מצליח להגיע לרוחב פסיעה מלא כמו שהוא רץ חופשי. אז כן, סיימתי את האימון איתו, אבל בתחושה של תסכול. ובמקום ללמוד מהסופרוויזור שלי כמו שבאמת אמור להיות, אני פשוט לומדת מהדרך – לטוב ולרע.

אולי זו רק אני שחיה בסרט שצריך להתאים את השיטה למתאמן ולא את המתאמן לשיטה, כי מה אני מבינה בכלל בבני אדם אחרי הכל. אבל איפשהו עמוק בפנים יש קול קטן שלוחש לי, את בסדר את, תמשיכי… עוד מעט הוא (הסופרוויזר) לא יהיה, ואת – שמך ילך לפנייך.

ואני יודעת שהפוסט הזה הוא אנטיתזה מוחלטת למה שכל מתאמן היה רוצה לשמוע על מאמן פוטנציאלי שלו, אבל בכנות מלאה ובתקווה חזקה אני שולחת את לחמי – אני מחפשת אנשים נוספים שהיו רוצים לעבור תהליך קואוצ'ינג, אמיצים ומחויבים לעצמם, שרוצים לקחת צעד בכיוון אליו הם כבר הרבה זמן מנסים להתקדם, ולתת לי לעזור להם. אם אתם כאלה, ובא לכם לתת לי צ'אנס – אני זמינה לפרטים ב- namizunami@gmail.com. (התהליך יכול גם להיות טלפוני ולא חייב לכלול הגעה פיזית אליי.)

בברכת חג מופלטות שמח לכולם 🙂

4 תגובות בנושא “ריצה ברגליים קשורות

  1. לא יודעת מה השיטה שלמדת, אבל מזדהה עם הצורך לחצוב לך את הדרך שלך. לא מאמינה שיש שיטה אחת שמתאימה לכולם, דוגמטית ובלתי גמישה. כמו שאמרת, המנחה ילך, ואת תעשי בסופו של דבר מה שאת חושבת, אם תצליחי לצלוח את מאה שעות האימון בהנחייה בלי למכור את נשמתך לשטן, או למקבילה הצפון קוריאנית שלו.

    Liked by 1 person

  2. קודם כל,
    טוני רובינס, דר' פיל ואופרה וינפרי היו מתים לראות כמוך ואני בטוח שכל מי שמכיר אותך יסכים!
    דבר שני, אני אישית לא הייתי מהסס לפתוח את העניין עם הסופרוייזר ושם על השולחן את שעל ליבי תוך כדי שאני שם דגש על כך שאת מבינה שאת כרגע תחת פיקוח ושאת תפעלי לפי הכללים של הפיקוח. מה שתעשי אחר כך זה לא עניינו. אבל הייתי עושה עבודה מקדימה, ובושק איתו אם הוא חושב על עצמו שהוא בנאדם שפתוח לביקורת, ושרק בזכות ביקורת אנחנו יכולים באמת להתקדם. אופציה אחרת, היא פשוט לשלוח לו מייל אנונימי ולהטיף לו על כך שהוא לא פתוח לביקורת וחבל.

    Liked by 1 person

  3. מאוד מעניין מה שאת כותבת. בסופו של דבר המחויבות צריכה להיות למטופל. קצת מבאס שהוא לא קיבל מה שיכול היה בגלל שהיית כבולה לפרוצדורה, ומן הסתם הוא אפילו לא ידע מזה. עם זאת מבינה גם למה צריך מחויבות לשיטה מנוסה ובדוקה, בסופו של דבר זו השפעה על חיים של אנשים, שצריכה להיות מבוססת על משהו מלבד תחושות בטן של מטפל. ושוב מצד ראשון – המטופל צריך להתוות את הדרך כמו שכתבת, ואין מה שנכון לכולם באותה מידה. אני מבינה, עד כמה שזה מפחיד אולי, שבעצם הגמישות של המטפל ואישיותו קובעת הרבה, לטוב ולרע. בקיצור חידדת בפוסט הזה דווקא את הבעיות שיש בקואוצ’ינג. צריכה לחשוב על זה עוד.

    אהבתי

    1. נכון את צודקת, זה בדיוק אחד העניינים בקואוצ'ינג – לא כל אחד יכול לעסוק בזה, וכדי להיות מטפל טוב צריך שיהיו לך כישורים בסיסיים (שהם לא בהכרח נלמדים/נרכשים) וגם אישיות מתאימה. יש לא מעט סוגי אישיות של מאמנים, אבל דווקא זה היופי – כי יש גם הרבה סוגי אישיות של בני אדם. ולכן זה מאפשר לאנשים שרוצים לעבור אימון לבחור מאמן שאיתו הם מרגישים חיבור יותר טוב (או בשפה מקצועית, ראפור). אם המטפלים לא היו בעלי אישיות משלהם וגמישות מסוימת, האימון לא היה שווה יותר מנניח, בהגזמה, התכתבות ברשת עם בוט שמכיר את תיאורית האימון והכלים המתאימים.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s