היופי בחופשת לידה

הוא שחוץ מזה שנולד לך ילד (כן שכחתי קצת לעדכן כאן שאני בהריון במשך תשעה חודשים וגם קצת שכחתי לעדכן שנולד לי ילד במשך שלושה חודשים), וחוץ מזה שאת לא עובדת אבל מקבלת משכורת מלאה, וחוץ מעוד כמה דברים נחמדים, זה שאת לא צריכה לענות לשיחות מהעבודה.

סליחה, אנסח מחדש: אני לא צריכה לענות לשיחות מהעבודה.

סליחה, אנסח מחדש: אני לא רוצה ועכשיו גם לא צריכה לענות לשיחות מהעבודה.

בעצם בזמן חופשת הלידה הזו הגעתי למסקנה ולהחלטה שאני צריכה להשתחרר. נכון שקיבלתי תפקיד שמאוד רציתי ונכון שהתנאים מעולים, אבל מה זה אומר שפשוט בא לי לזרוק את הטלפון הצידה בכל פעם שמישהו מהצבא מתקשר? אפילו לא מהתפקיד הנוכחי אלא תפקידים קודמים.

התגובות סביבי נעות בין – את בטוחה שאת במצב לקבל החלטה כזו כרגע? (המפקדת הישירה שלי), או – את בטוחה שאת לא עושה את טעות חייך ולא תישארי מובטלת לנצח? (אמיתי), או – את מפסידה פנסיה מטורפת ומושחתת ושמנה שלא תמצאי באף מקום אחר (לא), או – יש גם כמה טובות – סוף סוף הגיע הזמן, את יכולה לעשות כל כך הרבה יותר מזה.

כן, כמו לא לענות יותר לשיחות שלא בא לי לענות להן. (צחקוק מפגר)

ואפילו אין קשר לזה שנולד לי ילד. נכון שזו חוויה מעצימה ומרוממת ואהבה היסטרית ללא גבולות, על כך בפוסט אחר. הקשר היחידי הוא שזמן חופשת הלידה הוא בעצם הפעם הראשונה שבה מתאפשר לי להתרחק ולהתבונן מרחוק. ולא בזמן איזה טיול ארוך למדינת עולם שלישי בעודי אוכלת בשוק שרצים. אלא פשוט ככה, כאן, קרוב, בשקט, בפנאי מחשבתי, אמנם בעייפות רבה, אבל בצורה הכי נקייה שיש.

מה "שבר" אותי והחזיר אותי לכתוב כאן אחרי שלא כתבתי מעל שנה? (בושה גדולה אני מודה) – פשוט התקשרה אליי מישהי מהצבא ושאלה איך עשיתי איזה יוזמה טכנולוגית קטנה לפני, ובכן, 6 שנים. ממש רצתה שאסביר לה בטלפון איך בדיוק כתבתי קוד מסוים, שעושה משהו נחמד אמנם, אבל פאקינג 6 שנים חלפו מאז. אגב, מה שמצחיק הוא, שבזמנו אף אחד בסביבתי לא ראה צורך במיזם הקטן שלי ואפילו אמרו לי שאני סתם מבזבזת זמן (עשיתי את זה בהתנדבות) ואני בתגובה "הכרחתי" את הסביבה הקרובה לנסות ומאז השאר היסטוריה.

אז מה עכשיו אתם שואלים? (או לא שואלים וקוראים בלית ברירה)

אז עכשיו יש עוד 3 חודשים בערך עד שאשוב מחופשת הלידה, ואז אשלים עוד 3-4 חודשים בצבא, ואשתחרר.

ומה אז? שאל אותי אבא שלי. לא יודעת, עניתי לו, בכנות. יופי של התחלה, הוא בטח חשב לעצמו בלב ולא אמר לי. אבל תכלס, גם לדעת מה לא, זו התחלה.